אהוב, נחוץ, יכול! האמנם?

כשדני שניידרמן מנהל בריאות הנפש בקופת חולים מאוחדת הזמין אותי לתת את הרצאת הפתיחה בכנס השנתי לפסיכולוגים ופסיכיאטרים בקופת חולים מאוחדת שיעסוק בנושא בריאות-נפש וטכנולוגיה, ידעתי שני דברים:
 
הראשון, שיש בכל זאת מידה של צדק חברתי בעולם. אחרי שנים על ספות של פסיכולוגים מסוגים שונים, עכשיו הם מזמינים אותי וגם משלמים בכדי לשמוע את דעתי.
השני, שאין לי ברירה, הגיעה העת להתמודד עם הנושא החמקמק אז ישבתי לכתוב הרצאה חדשה: 'אושר בעידן המכונות החושבות'.
 
------------------
בכניסה לבית הספר היסודי לב רן שבו לומדות בנותיי, תלוי שלט צבעוני שמבטיח שכל תלמיד הוא אהוב, נחוץ ויכול.
האמנם?
כחוקרת את השפעות הטכנולוגיה על עתיד העבודה, אני חושבת על המשפט הזה הרבה בשנים האחרונות. לעבודה עצמה יש השפעה מכרעת על אושרנו ואנחנו חיים בעידן של קידמה שהיא כשלעצמה כמובן דבר נהדר. הבעיה מתחילה שקצב השינויים מאלץ אותנו להמציא את עצמנו מחדש בכל עשור והנפש לעומת הקידמה משתנה הרבה יותר לאט. ובתחום אחד - משמעותי ומהותי במיוחד לנפש האדם, לא נגעה שום קידמה, עולם העבודה והיחסים שבין האדם לחברה.
השפעות הטכנולוגיה על עתיד העבודה מחייבות מממשלות להתחיל לחשוב על אושר בהקשר של מדיניות ציבורית ולארגונים לאמץ מתודולוגיות ניהול חדשניות. מחקרים אמפיריים מוכיחים כי רמות אושר גבוהות מאריכות את תוחלת החיים, מקטינות את הסיכוי לחלות ומגבירות את פריון העבודה. והנה באנגליה כבר יש שרת בדידות ובערב הסעודית יש שרה שממונה על אושר. ממשלות, רשויות מקומיות חברות וארגונים בכל העולם מגבשים מדיניות אושר.
אז מה הדרך לאושר בעידן שבו המהפכה היא מתמדת ואנחנו מתקשים להסתגל לקצב השינויים?